ב- 26 במרץ, 2009, פרסם ארגון זכויות האדם (Human Rights Watch (HRW דו"ח נוסף בסדרת הדו"חות החד-צדדיים שלו בנושא הסכסוך בעזה תחת הכותרת: "גשם של אש: השימוש הלא-חוקי שעשתה ישראל בזרחן לבן בעזה". בדומה להצהרות אחרות של HRW בעניין עזה, גם הדו"ח הזה משקף היעדר מקצועיות ושימוש מניפולטיבי ב"עדויות" על מנת שיתמכו במסקנות פוליטיות ואידיאולוגיות שנקבעו מראש. הדו"ח בן 71 העמודים מצטרף לעשרות ההצהרות שפרסם HRW במהלך מבצע עופרת יצוקה, אשר מאשימות את ישראל בביצוע "פשעי מלחמה". פעולותיו הבלתי חוקיות בעליל של החמאס, לעומת זאת, זוכות לתשומת לב מועטה ביותר.
מניתוח שערך ארגון NGO-Monitor עולה כי הדו"ח כולל שלושה היבטים בסיסיים המערערים על אמינותו: 1. התבססות על עדויות מפוקפקות ובלתי ניתנות לאימות; 2. הטיות פוליטיות ואידיאולוגיות שהנחו את כותבי הדו"ח; 3. פרשנות מפוקפקת של החוק הבינלאומי. מיותר לציין כי כל ההיבטים הללו הם חלק מדפוס הפעולה המוכר של HRW ביחס לישראל.
1. התבססות על עדויות מפוקפקות ובלתי ניתנות לאימות
מכיוון שאף נציג של HRW לא נכח בעזה במהלך מבצע עופרת יצוקה, הדו"ח מסתמך בעיקר על "עדויות ראייה" של פלסטינים, אותן לא ניתן לאשש, ועל צילומים בהם נראים לכאורה שרידי פצצות זרחן לבן. תמונות אלה אינן מוכיחות את הטענות כי צה"ל עשה שימוש בלתי חוקי בפצצות זרחן לבן, והן אינן מוסרות כל מידע על מקור הפצצות, מקום נפילתן, סיבת הירי וכו'. בדו"ח נטען כי התמונות מראות את הנזק שנגרם מירי הזרחן הלבן, אולם אין כל עדויות התומכות בטענה הזו ואף לא ניתן לזהות את מיקומם של האתרים שצולמו. בנוסף, מקריאה בדו"ח ניתן להבין כי שרידי פצצות נאספו והוזזו על ידי פלסטינים לפני שצולמו על ידי HRW.
2. הטיות פוליטיות ואידיאולוגיות שהנחו את כותבי הדו"ח
על מחברי הדו"ח של HRW נמנים מארק גרלסקו, שבמחקריו הקודמים כבר נתגלו שגיאות מתודולוגיות משמעותיות ואי-דיוקים בעובדות, פארס אכרם, פלסטיני שאביו נהרג במהלך המבצע ועל כן לא יכול היה לשמש כחוקר עצמאי ואובייקטיבי, ודריל לי, פעיל פרו-פלסטיני ועובד לשעבר של המרכז הפלסטיני לזכויות אדם. עורך הדו"ח הוא ג'ון סטורק, שנודע בעבר בפעילותו הפוליטית הנמרצת נגד ישראל.
3. פרשנות מפוקפקת של החוק הבינלאומי
החוק הבינלאומי הוא נושא מורכב ביותר ובעל מגוון היבטים. האופן בו HRW וארגונים לא-ממשלתיים אחרים מוציאים היבטים מסוימים מחוץ להקשרם, בעודם מתעלמים מהיבטים אחרים, מהווה מקור לעיוותים גסים של החוק.
זרחן לבן הוא נשק קונבנציונלי חוקי המשמש בדרך כלל להארת אזורים גדולים וליצירת מסך עשן שיסתיר את תנועתם ומיקומם של כוחות. השימוש בזרחן לבן גם מסייע לחילוץ חיילים פצועים והרוגים ולמניעת חטיפתם על ידי החמאס, כפי שכבר קרה בעבר. דו"ח HRW עצמו קובע כי "החוק ההומניטארי הבינלאומי וחוקי המלחמה אינם אוסרים על השימוש בתחמושת זרחן לבן, הן להסוואת פעולות צבאיות והן ככלי נשק".
עם זאת, כחלק מהניסיון להפליל את צה"ל, HRW האשים את הצבא בשימוש מכוון בזרחן לבן נגד אזרחים. טיעוני הארגון נפוצו בהמשך אל שאר כלי התקשורת, בישראל ובעולם. ההתמקדות חסרת הפרופורציה בזרחן הלבן וטיעוני השווא בנושא זה הסיטו את תשומת הלב מהיבטים משמעותיים בהרבה של הלחימה בעזה - השימוש שעשה החמאס באזרחים כמגנים אנושיים, ירי הרקטות על אזרחים ישראלים, ותמיכתן של סוריה ואיראן בחמאס.
מניתוח שערך ארגון NGO-Monitor עולה כי הדו"ח כולל שלושה היבטים בסיסיים המערערים על אמינותו: 1. התבססות על עדויות מפוקפקות ובלתי ניתנות לאימות; 2. הטיות פוליטיות ואידיאולוגיות שהנחו את כותבי הדו"ח; 3. פרשנות מפוקפקת של החוק הבינלאומי. מיותר לציין כי כל ההיבטים הללו הם חלק מדפוס הפעולה המוכר של HRW ביחס לישראל.
1. התבססות על עדויות מפוקפקות ובלתי ניתנות לאימות
מכיוון שאף נציג של HRW לא נכח בעזה במהלך מבצע עופרת יצוקה, הדו"ח מסתמך בעיקר על "עדויות ראייה" של פלסטינים, אותן לא ניתן לאשש, ועל צילומים בהם נראים לכאורה שרידי פצצות זרחן לבן. תמונות אלה אינן מוכיחות את הטענות כי צה"ל עשה שימוש בלתי חוקי בפצצות זרחן לבן, והן אינן מוסרות כל מידע על מקור הפצצות, מקום נפילתן, סיבת הירי וכו'. בדו"ח נטען כי התמונות מראות את הנזק שנגרם מירי הזרחן הלבן, אולם אין כל עדויות התומכות בטענה הזו ואף לא ניתן לזהות את מיקומם של האתרים שצולמו. בנוסף, מקריאה בדו"ח ניתן להבין כי שרידי פצצות נאספו והוזזו על ידי פלסטינים לפני שצולמו על ידי HRW.
2. הטיות פוליטיות ואידיאולוגיות שהנחו את כותבי הדו"ח
על מחברי הדו"ח של HRW נמנים מארק גרלסקו, שבמחקריו הקודמים כבר נתגלו שגיאות מתודולוגיות משמעותיות ואי-דיוקים בעובדות, פארס אכרם, פלסטיני שאביו נהרג במהלך המבצע ועל כן לא יכול היה לשמש כחוקר עצמאי ואובייקטיבי, ודריל לי, פעיל פרו-פלסטיני ועובד לשעבר של המרכז הפלסטיני לזכויות אדם. עורך הדו"ח הוא ג'ון סטורק, שנודע בעבר בפעילותו הפוליטית הנמרצת נגד ישראל.
3. פרשנות מפוקפקת של החוק הבינלאומי
החוק הבינלאומי הוא נושא מורכב ביותר ובעל מגוון היבטים. האופן בו HRW וארגונים לא-ממשלתיים אחרים מוציאים היבטים מסוימים מחוץ להקשרם, בעודם מתעלמים מהיבטים אחרים, מהווה מקור לעיוותים גסים של החוק.
זרחן לבן הוא נשק קונבנציונלי חוקי המשמש בדרך כלל להארת אזורים גדולים וליצירת מסך עשן שיסתיר את תנועתם ומיקומם של כוחות. השימוש בזרחן לבן גם מסייע לחילוץ חיילים פצועים והרוגים ולמניעת חטיפתם על ידי החמאס, כפי שכבר קרה בעבר. דו"ח HRW עצמו קובע כי "החוק ההומניטארי הבינלאומי וחוקי המלחמה אינם אוסרים על השימוש בתחמושת זרחן לבן, הן להסוואת פעולות צבאיות והן ככלי נשק".
עם זאת, כחלק מהניסיון להפליל את צה"ל, HRW האשים את הצבא בשימוש מכוון בזרחן לבן נגד אזרחים. טיעוני הארגון נפוצו בהמשך אל שאר כלי התקשורת, בישראל ובעולם. ההתמקדות חסרת הפרופורציה בזרחן הלבן וטיעוני השווא בנושא זה הסיטו את תשומת הלב מהיבטים משמעותיים בהרבה של הלחימה בעזה - השימוש שעשה החמאס באזרחים כמגנים אנושיים, ירי הרקטות על אזרחים ישראלים, ותמיכתן של סוריה ואיראן בחמאס.
המרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה הוא מוסד מחקר עצמאי ללא כוונת רווח, הפעיל משנת 1976 ועוסק בחקר מדיניות ובנושאים מרכזיים העומדים על סדר יומם של מדינת ישראל והעם היהודי.
|המרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה>
|המרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה>
